<h1>המנהיג הלכ' צום כפור</h1>
<h2>דף כג:</h2>
וכת' רב עמר', שיש מקומות ששליח ציבור לפני התפילה אומר כל נדרי ואומ' שהחיינו לפי שאין כוס בליל כפור לאומרו, אבל שדרו ממתיב' הקדושה שמנהג שטות הוא לומ' כל נדרי'. וכן כת' רב סעדיה לומ' כל נדרי', ובסוף דבריו אמ' דכי תקין רבנן כל נדרי לעדה ששגגה ואסרה אסר על נפשה בשבועה בבית הכנס' כגון נדרי אונסין ושגגת ציבור כדכתי' ואם כל עדת ישראל ישגו וגו', אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועתו ולבטלה לא. וכת' רב נטרונאי, אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בבבל להתיר נדרי' לא בר"ה ולא בכיפור, אך שמענו שיש מקומות שאומ' כל נדרי' ולא שמענו מרבותי'. ומנהג ספרד וצרפ' ופרובינ' לומ' כל נדרי' ג' פעמ'. ורבי' יעקב הגיה בו לומ' מיום הכיפו' הזה עד יום הכיפו' הבא עלינו לטובה. דהכיא אית' בנדרי' פרק ד' נדרים, [כ"ג ע"ב] הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר"ה ויאמ' כל נדרים שאני עתיד לידור כל השנה הרי הן בטלין ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר, ואקשינ' אי זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה, אמ' אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר, (רבה) [רבא] אמ' כגון דאתני בר"ה ולא ידע ממאי אתני ונדר ונזכר בשעת דאתני ואמ' בשעת נדרו שעל דעת ראשונה אני נודר אין בו ממש ותנאו קיים, לא אמ' על דעת ראשונה אני נודר בטל תנאו וקיים נדרו, רב הונא בר חיננא סבר למדרשיה בפרקא, אמ' ליה (רבה) [רבא] תנא מסתם לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרי' ואת דרשת ליה בפירקא. הא למדת דאף דאתני מעיקרא לא סבר רבא לאורויי, וכ"ש נדרי' ושבועות שעברו כבר שאין מתירין ואין מורין להיתיר ואין התרה מועלת להן למי שהתנה אחר נדרו שיהא בטל כלל, הילכך אין ראוי לומ' התרה זו כלל, הרב אבן גיאת. וכת' רבי' האיי שהלכה כרבא דמחמיר, לפיכך אין אנו נוהגין כמשנה זו ואין אנו מפירין ומתירין נדרי' לא בר"ה ולא בכיפור, ולא שמענו מרבותי', אף אתם החמירו על עצמכם ולא תשנו ממנהג הישיבות.
ורבי' יעקב כתב בכל נדרי ש(ה)אומ' בליל הכיפור הגיה אבא מרי ז"ל מיום הכיפורי' זה עד יום הכיפו' הבא עלינו לטובה כולהון דאי חרטנא בהון כו', וכן עיקר, והאומ' מיום הכיפו' שעבר עד יום הכיפו' הבא עלינו [לטובה] כולהון דאי חרטנא בהון טועה שאי איפשר לו להתיר לעצמו ובלא חרטא דמעקרא, ובלא יחיד מומחה או ג' הדיוטות, ועוד דהלכה כרב פפא דהוא בתרא דאמ' בפ' השולח גט [גיטין ל"ה ע"ב] שצריך לפרט את הנדר, אלא כהגהת אבא מרי עיקר. וסמך לסמך בפ"ד נדרי', [כ"ג ע"ב] הרוצה שלא יתקיימו נדריו שלכל השנה יעמוד בר"ה וכו' לעיל דלא דמי להאי דאמ' לעיל לאומרו בפני חבירו כל דברים וכו', דהתם ודאי לא מבטל לתנאיה דידים מוכיחי' שלבטל הנדר שאחריו הוא מתכוון ואמ' אביי תני וכו' לעיל, וכן הלכ' דשיטת התלמוד ודברי אביי מוכיחי' כך, ורבינא ורבא דמשנו שנוייא אחרינא לא פליגי אתלמודא אלא סברי דלא צריך לשנוי כדאביי כדקאמשני גבי שבועות דפי' אביי באומ' שבועה שראיתי ופריך רבא והא דומייא דנדר קתני אלא אמ' רבא באומ' [י]אסרו כו' אם לא ראיתי, ו[א]אביי לא פליג אלא דבעי לאוקמיה לישנא דאם לא ראיתי ורבא אמ' הב"ע דתני כו' ולא ידע אם התנה או מדברי' שחבירו לכל העולם אך משאר דברי' והשתא קא נדרי או זכור בשעת הנדר ואמ' על דעת כו' לעיל שאדבר זה תחיל' הנדר לית ביה משש, ואי לא אמ' על דעת וגו' לכשיזכור לדבר זו בטליה לתנאיה שהיה זכור ולא חשש וקיים נדרו, ולרבא אפי' לא אמ' או אין זכור בשעת הנדר בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה, ובהא מודה לאביי וליכא מאן דפליג כי אין זכור מתנאו כלל נדריה לית ביה מששא.
